התפתחות זהות להט"בית

בתחילת דרכי כמטפלת ליוויתי נערה שהבינה שהיא לסבית. החוויה עבורה הייתה קשה, חוויה של אובדן זהות, פחד מהוריה ומשפחתה, פחד מחבריה – שנהגו לצחוק על הקהילה הגאה – וחרדות לגבי עתידה. היא הייתה מגיעה לשיחות איתי ומדברת בכאב על החשש להישאר לבד, על כך שלא תמצא אהבה וזוגיות, על הפחד שהוריה יזרקו אותה מהבית. קשה להעביר במילים את עוצמת הכאב והמצוקה שחוותה אותה נערה, שידעה שעולמה הולך להשתנות מרגע שדבר נטייתה המינית יתגלה ברבים.

יש ששואלים אותי איך יכול להיות שנער או נערה צעירים יודעים שהם להטב"קים, הרי אין להם שום ניסיון מיני בנושא. זו שאלה שאני נוהגת לענות עליה בשאלה: "איך ידעתם שאתם סטרייטים כאשר לא היה לכם ניסיון מיני בנושא?" השאלה הזו על המיניות הלהט"בית מעידה לעתים על הומופוביה ועל התפיסה השגויה לפיה החוויה הלהט"בית מצומצמת להקשר מיני בלבד, הכול נקשר למין וחדר המיטות הוא מוקד העניין. תפיסה זו מתעלמת מכך שלחוויה הלהט"בית יש מאפיינים והקשרים רגשיים-אינטימיים.

בסקירה אנסה להסביר איך מתפתחת זהות מינית להט"בית ומה קורה בכל שלב ושלב.

ההכרה של כל אדם לגבי זהותו מתחילה מלידה באמצעות תהליכי חִברות, המסרים שאליהם הוא נחשף בבית, בגן, בבית הספר ובכל מקום שבו הוא נמצא. המסרים ההטרונורמטיביים נמצאים בכל פינה, והיכולת להבין שאני שונה תלויה בדברים רבים. כמה גישות מנסות להסביר מה מקור הנטייה המינית:

1. גישות ביולוגית: מסווגת את המחקרים לשלוש קטגוריות, על פי מושא ההסבר: גורמים גנטיים, גורמים הורמונליים ותהליכים נוירו-התפתחותיים.

2. גישת ההבניה החברתית: טוענת שנטייה מינית ומגדר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות ובדרכים שונות. מתוקף זה הם מדברים על הצורך לראות איך החברה מתייחסת לנושא.

3. הגישה המהותנית: טוענת שנטייה מינית היא אובייקטיבית ומולדת.

תהליך ההבנה שאדם הוא להט"ב יכול לקרות בגיל ההתבגרות ויכול לקרות בגיל מבוגר יותר. מן המחקרים עולה שבנים ובנות מתחילים להכיר בשונות סביב גיל 9, ולקראת גיל 16 לרוב תהיה קבלת זהות להט"בית והגדרה אישית כבעל זהות זו.

חשוב להבין שגיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת בחיי כלל המתבגרים והמתבגרות. הם נדרשים לגבש את הזהות האישית שלהם, לרבות הנטייה המינית, לצאת לעצמאות, לפתח מערכות יחסים ולהפחית את התלות בהורים בדרך לחיים עצמאיים.

כמה חוקרים תיארו את תהליך הגיבוש של הזהות המינית הלהט"בית. בחרתי לתאר את המודל של ויויאן קאס, פסיכולוגית אוסטרלית שהצביעה על שישה שלבים בהתפתחות. חשוב לצין שלא כל להט"ב עובר את כל השלבים, אם בכלל, ועוצמות החוויה שונות מאדם לרעהו.

שלב א', בלבול זהות:

מתרחש כאשר ישנה התייחסות אישית מתמשכת לאינפורמציה הקשורה ללהט"ביות. השינוי מתחיל כאשר המתבגר מבין שאינפורמציה בנושא להט"בי היא במידה זו או אחרת רלוונטית עבורו. המתבגר מתחיל לתייג את התנהגותו, מחשבותיו ורגשותיו כבעלי מאפיינים של להט"ב, אך ממשיך לתפוס עצמו כהטרוסקסואל, וחווה את תפיסת האחרים אותו ככזה.

שלב ב', השוואת זהויות:

מתרחש כאשר המתבגר מקבל את האפשרות שייתכן שהוא להט"ב, ובוחן את ההשלכות של הדבר. בשלב א' המטרה הייתה להתמודד עם חוסר הקבלה העצמית של המתבגר כלהט"ב, ואילו בשלב ב' המטרה היא לבחון את חוסר הקבלה החברתית הנובע מהרגשתו של המתבגר כשונה מחבריו, ממשפחתו ומהחברה בכלל.

שלב ג', סובלנות בזהות:

מתרחש כאשר המתבגר מקבל את האפשרות שהוא להט"ב, ומכיר בצרכים המיניים/חברתיים/רגשיים הקשורים להיותו כזה. ככל שעולה המחויבות לזהות הלהט"בית, המתבגר פחות מתמודד עם הבלבול והריצוי החברתי שהם חלק מהשלבים, ויש יותר אנרגיות וזמן להשקיע בצרכים חברתיים, רגשיים ומיניים. השוני בינו ובין הטרוסקסואלים נעשה בולט יותר. בהתמודדותו עם השוני החברתי הזה, מחפש המתבגר את חברתם של להט"בים אחרים ותרבות להט"בית (למשל קבוצות לנוער להט"בי ואתרים להט"ביים).

שלב ד', קבלת הזהות:

מתרחש כאשר המתבגר מקבל את היותו להט"ב, ומרחיב את קשריו עם התרבות והקהילה ההומו-לסבית. הוא מזדהה עם אחרים משמעותיים שהם להט"בים. השאלות ששאל את עצמו בשלבים מוקדמים יותר ("מה אני?", "להיכן אני שייך?") נענו. בשלב זה, חשוב למתבגר היחס של הסובבים אותו, ההומוסקסואלים והלסביות, כלפי נטייתם המינית.

שלב ה', גאווה בזהות:

מתרחש כאשר המתבגר מקבל את פילוסופיית החיים הרואה בנטייה המינית הלהט"בית לגיטימית לחלוטין. הוא מתקרב יותר ויותר לקהילה ולתרבות הלהט"בית ומוצא פחות עניין בחברה ההטרוסקסואלית. העולם מחולק עתה לשניים: אלו שהם הומוסקסואלים ואלו שלא. כחלק מההתקרבות לקהילה הלהט"בית, מתעוררת גאווה על כל הישג שהקהילה משיגה. החיים מחייבים התמודדות יומיומית עם החברה ההטרוסקסואלית ועם חוויות הומופוביות, שמגבירות את תחושת התסכול והניכור מחברה זו. הכעס והגאווה מובילים את המתבגר להיות פעיל בשינויים חברתיים שהוא רואה לנכון לעשות.

שלב ו', סינתזה בזהות:

מתרחש כאשר האדם מפתח מודעות לכך שפילוסופיית ה"הם ואנחנו", שבה כל ההטרוסקסואלים נחווים כשליליים ואילו הלהט"בים חיוביים, אינה מתיישבת עם המציאות. קיימת השלמה עם ההטרוגניות של החברה (Cass,1996).

יש לציין ביחס לשלבי ההתפתחות בגיבוש הנטייה המינית, שלסביבה שבה המתבגר חי ישנה השפעה מכרעת על תהליך היציאה מהארון. משפחה, חברים, סביבה תרבותית ומידת הקרבה לדת, יכולים להיות מקור מעודד או מקור מעכב בתהליך (ראו "המודל האקולוגי ליציאה מהארון").

המציאות ההגמונית החברתית היא עדיין הטרונורמטיבית. ניכור, בדידות, בושה, אובדנות, שנאה עצמית והומופוביה יהיו חלק נכבד בתהליך שיעברו צעירים וצעירות רבים.

תרגיל למחשבה: נְדַמֶּה ילד שמגיע לעולם ושמו נועם.

נועם נולד למשפחה הטרוסקסואלית. המודל שיראה יהיה של אבא ואימא, גבר ואישה. נניח אפילו שמדובר במשפחה בעלת מסרים של שוויון, כבוד, ללא מודל מגדרי סטריאוטיפי שבו האב הוא המפרנס העיקרי. עם כל זאת סביר שנועם ייחשף לתכנים הטרונורמטיביים בגן ובבית הספר. בסרטים הוא יראה את האביר מציל את הנסיכה, ובפרסומות ייחשף למגדריות ברורה: מכוניות נמכרות לגברים וחומרי ניקוי – לנשים. בבית הספר נועם רואה את היחס לילדים בעלי התנהגות או מראה שונים – הם מתויגים כ"חריגים". אותם "חריגים" נקראים גם "הומואים", "חלשים", "שמנים", "טיפשים" וכיוצא באלה. הם "זוכים" להערות ואף לאלימות רגשית, פיזית ומילולית. המסרים והחיזוקים שנועם יספוג יהיו שיש ללכת "עם הזרם" ושלשוּנות ולחריגות אין מקום, ולמעשה נועם עלול לפתח מחשבות ודעות הומופוביות, דבר אשר יכול להתפתח להומופוביה מופנמת. גם כאשר הוריו יגידו לו שמותר לו להיות מי שהוא, להתלבש ולהתנהג איך שהוא רוצה, עדיין יבין נועם שהמחיר של השונות הוא עצום.

נועם מגיע לגיל ההתבגרות וכמו כל מתבגר מתעסק בשאלת הזהות המינית שלו. בשלב מסוים מבין נועם שהוא אינו נמשך לבנות. שההעדפה שלו שונה מהמקובל. נועם מתלבט – האם עכשיו אצא מהארון ואשלם את המחיר? האם אני מוכן להתמודד עם ההשלכות? אולי כדאי שאסתיר את זהותי כדי שלא אתמודד עם התגובות של ההורים, של המשפחה ושל החברים? אולי המשיכה שלי לבנים היא לא נכונה ורגעית? אולי לא פגשתי את הבחורה הנכונה?

הרגע שבו נועם יבין שהוא שונה הוא רגע מפחיד. רגע שבו הבועה נשברת. אי־אפשר עוד להדחיק את האמת, אין מקום להסתתר מעצמו. זהו רגע שבו מתחולל שבר ענקי. שבר של אובדן הזהות הסטרייטית שעליה גדל ותחילת המסע לבניית הזהות הלהט"בית.

תחשבו על נועם ועל כל אותם בנות ובנים שתלויים באהבת הוריהם, בקבלת קבוצת השווים שלהם. אותם מתבגרים ומתבגרות ישאלו עצמם "מי אני? מה אני?" – שאלות מפחידות שאליהן מתלווה בדידות גדולה ואולי גם צורך לחיות בסוד ולהשקיע אנרגיה עצומה בשמירתו. סוד שמרחיק מההורים, מהחברים ומכל הסובבים.

חשוב לומר שלא עבור כל אחד החוויה היא טראומתית וקשה, אבל אצל רובם התהליך מלווה בקשיים עצומים מול החברה והמשפחה. תחשבו לרגע מה היה קורה לכם אם הייתם מאבדים משהו אינהרנטי בכם. משהו שהיה חלק מבסיס זהותכם ועכשיו אתם צריכים ללמוד לחיות בלעדיו ולבנות מחדש את זהותכם. תחשבו על יכולותיהם של מתבגר או מתבגרת, על התלות שלהם בסביבתם ותבינו כמה זה קשה, גם אם הם בחברה מקבלת, תומכת ואוהבת. אובדן הוא אובדן, בנייה היא בנייה. שניהם מצריכים משאבים רגשיים עצומים. לא בכדי ממחקר שנעשה בשנת 1989 בידי גיבסון עלה ששלושים אחוזים מקרב מעשי ההתאבדות הם של בני נוער הומו-לסבים ( Gibson, p. 1994).

מסרים הטרונורמטיביים ימשיכו להיות חלק מרכזי בהוויה של חיינו, ולמרות זאת יש דברים רבים שאפשר לשנות. בשנים האחרונות ישנה פתיחות רבה יותר ללמידה. בתי הספר מאפשרים הכשרות לצוותים ולתלמידים, נעשים מחקרים רבים בתחום, מטפלים מדיסציפלינות שונות מעמיקים את הלמידה ואלו עוזרים לייצר שיח, להעביר מסרים ולהנגיש את הנושא הלהט"בי לאוכלוסיות מגוונות. הנראות של האוכלוסייה הלהט"בית כבר אינה במחשכים, קיים מאבק למען זכויות הקהילה, צה"ל מכיר בנושא ומתמודד עמו באחריות וברגישות, ודמויות מרכזיות לוקחות חלק במאבק. יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל כל אלו מאפשרים לנרמל את הנושא ולנפץ סטיגמות ודעות קדומות.