טיפול בגובה העיניים

מוסמכת בפסיכותרפיה אינטגרטיבית במסלול פרטני, זוגי ומשפחתי של מכון מגיד, מייסודה של האוניברסיטה העברית.
מוסמכת בתואר שני במגמה לקרימינולוגיה קלינית, אוניברסיטת בר אילן.
בעלת הכשרה מקצועית במרכז הסיוע בתל אביב לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בסוגיות של טיפול.
בעלת הכשרה מקצועית בבית הספר המרכזי לעבודה סוציאלית – טיפול בגברים אלימים ובמשפחתם.

את הכשרתי כמטפלת התחלתי בשנת 1998, במסגרת פרקטיקום מקצועי בבית החולים לבריאות הנפש "לב השרון", במחלקה כרונית. עיקר העבודה הייתה עם חולים שהתמודדו עם סכיזופרניה, דיכאון, הפרעה בי-פולרית וכן הפרעות אישיות.
בשנת 1999, במסגרת ההכשרה המקצועית, עבדתי במחלקה סגורה בבית החולים "אברבנאל". חלק מהזמן הייתי במחלקה המשפטית, שהייתה שייכת למחלקה הסגורה. גם שם עסקתי בטיפול באנשים עם מחלות נפש, הפרעות אישות ותחלואה כפולה.
לאחר סיום לימודי התקבלתי לתכנית שוש"ן – שיקום ושילוב נוער עבריין של הרשות לשיקום האסיר. בתקופה זו ליוויתי נערים וצעירים עוברי חוק, שנשפטו וריצו עונשי מאסר שונים. במסגרת עבודה זו בניתי תכניות שיקום, וליוויתי את הנערים והצעירים לקראת ועדת השחרורים ואחריה, בתהליך השיקום. כחלק מהתפתחות תכנית שוש"ן והבנת הצרכים של הנערים, פיתחתי את הטיפול המשפחתי מתוך הבנה ששינוי לטובת הנער צריך לכלול את כל המערכת המשפחתית. נוסף על כך פיתחתי את עבודת המתנדבים בתכנית, שכללה סטודנטים שהגיעו מתחומי לימוד מגוונים, לרבות הדרכתם. לימים סיימתי את עבודתי ויצאתי לתפקיד אחר, ולאחר כמה שנים חזרתי כראש תחום טיפול והדרכה של תכניות שוש"ן.

בשנת 2002 הייתה לי הזכות להקים ולנהל את "בית דרור", מרכז חירום הלנתי לנוער להט"ב, הראשון מסוגו בארץ. "בית דרור" הוא מרכז טיפולי, שמלווה, משקם ומטפל בנוער שנפלט מביתו או ממסגרות על רקע להט"בי. העבודה ב"בית דרור" הייתה מורכבת והצריכה בניית אידאולוגיה טיפולית והבנה של מורכבות הטיפול באוכלוסייה זו. ב"בית דרור" הענקנו מענה פרטני ועסקנו בתהליך גישור בין הילד למשפחתו. כמטפלת וכמנהלת המקום, חוויתי מפגש עוצמתי עם ההומופוביה שבה נתקלים הנערים והנערות. שם המקום נבחר לאחר מחשבה רבה, וסימל עבורי ועבור הצוות את החופש ואת והרצון לתת מקום לאותם נערימות שזקוקים לו. גילוי נאות: דרור הוא גם שמה של אחותי הקטנה.

בסוף שנת 2004, עם סיום עבודתי ב"בית דרור", פתחתי את הקליניקה שלי ועבדתי במקביל כשכירה וכעצמאית. בכל אותן שנים שבהן עבדתי כשכירה, החשיפה שלי לאוכלוסיות נפגעות ופוגעות גרמה לי להעמיק בתחומים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, להט"ביות וייחודיות הטיפול באוכלוסייה זו, וכן טיפול בנפגעי טראומות ואובדן.
 
בשנים הראשונות לעבודתי התמקדתי בעיקר בעבודה עם נערימות וצעירימיות, ועם התפתחותי המקצועית ולימודי הפסיכותרפיה, עם דגש על טיפול זוגי ומשפחתי, חזרתי לעבוד עם אוכלוסייה בוגרת ומבוגרת ולא רק עם צעירמות. נוסף על כך, בשש שנים האחרונות אני עובדת עם הסנגוריה הציבורית והצבאית, מייעצת לה, מספקת אבחונים וכותבת חוות דעת.
כאשת טיפול אני מבינה כמה תחום החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי הוא קריטי בעיצוב האישיות של האדם. תחום זה גרם לי לעסוק בקשר שבין הטיפול לחינוך, ומשנת 2009 אני עוסקת בליווי ובייעוץ "המרחב הנפשי" של תנועת הנוער העובד והלומד. כמו כן אני מלווה את תנועת האיחוד החקלאי בהיבטים השונים של חינוך, הטיפול ומה שביניהם.
בשנים האחרונות אני מרצה במקומות שונים לרבות לפני צוותים ותלמידים בבתי ספר, עובדי נוער, אנשי טיפול בתחומים של פגיעות מיניות, מיניות, להט"ביות, טראומה ואובדן. במשך שלוש שנים לימדתי שני קורסים ב"מכללת הגליל המערבי" בתכנית ללימודי תעודה בתחום "ילד ונוער": "מין ומיניות" – מנורמה לפתולוגיה ו"טיפול רגיש מגדר ותרבות".

טיפול עבורי הוא סוג של מסע משותף. אני מאמינה שמקום שבו יש נראות, אמפתיה וחוסר שיפוטיות הוא מקום מצמיח. כשאני מדברת על טיפול בגובה העיניים, זו אינה סיסמה עבורי, אלא האמת שלי. אני לומדת כל יום ובכל מפגש מהמטופלים שלי, מתרגשת איתם, כואבת איתם, צוחקת איתם ובעיקר נמצאת שם עבורם. תהליך טיפולי אינו פשוט – יש בו רגעים קשים, יכולה להיות נסיגה – אך ישנה גם צמיחה. הדרך המשותפת והקשר, שבו המטופלים מרגישים בטוחים להיות מי שהם, הם החשובים בטיפול.