הקשיים והאתגרים של טרנסים וטרנסיות בישראל הם גדולים ורבים  ובאים לידי ביטוי בלחצים חיצוניים ולחצים פנימיים.

גורמי לחץ חיצוניים, המתבטאים באירועים טרנסופוביים (אלימות מילולית או פיזית מצד בני משפחה, חברים, בני זוג ואנשים זרים) ומאפליה שיטתית במסגרות שונות (כמו המרחב התעסוקתי והלימודי), נובעים מחוסר ידע, חוסר הבנה ודעות קדומות.

למגוון לחצי החיים החיצוניים יש להוסיף גם את אלה הפנימיים. חלק מהטרנסים סובלים מדיספוריה מגדרית (תחושה אי-הלימה עזה של הפרט שהשיוך המגדרי שלו כגבר או כאישה אינו תואם את תחושת העצמי שלו/ה), הפנמה של טרנסופוביה (או טרנסופוביה מופנמת) וכן קושי לחשוף את זהותם הטרנסית בפני בני משפחה, חברים, עמיתים ומעסיקים.

כל אדם מביא עמו לחדר הטיפולים את החוויה הטרנסית שלו – יש כאלה המבקשים להתגבר על השלכות של טרנסופוביה מופנמת, אצל אחר הטיפול יתמקד במורכבות הטיפול ההורמונלי, אדם שלישי יבקש לפתור בעיות בחיי הזוגיות. כל בעיה היא ייחודית וכל תהליך הוא מותאם.

מרחב טיפולי ראוי הוא מרחב לא שיפוטי, המאפשר לכל מטופל ומטופלת להתמודד עם ההשלכות הייחודיות והמורכבות של התהליך האישי שהוא או היא עוברים. הטיפול מכסה קשת של סוגיות – מהתמודדות עם דיספוריה מגדרית, דרך המורכבות של השינוי ההורמונלי או הניתוח, סוגיות של אי-הלימה, טרנסופוביה מופנמת המעכבת את התהליך ומהווה גורם סיכון נוסף בחייו של הטרנס/ית ועד היציאה מן הארון והתמודדות עם הסביבה הקרובה.