"תקיפה מינית – מונח כולל לכל עבירות המין. כל פעולה או אמירה שהקשרה מיני, הנעשית ללא הסכמה חופשית של הצדדים" (מתוך אתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית). תקיפה מינית היא אקט של אלימות אשר נוקט התוקף כלפי מי שנתפס בעיניו כחלש ממנו. היא אינה דחף מיני בלתי נשלט אלא פשע שנעשה במודע, במטרה לשלוט בקורבן ולהשפילו.
קיימים סוגים שונים של פגיעות מיניות בדרגות חומרה שונות. הפגיעה יכולה להתרחש בגילים שונים – מילדות, דרך נערות ועד בגרות וזקנה. הפוגע יכול להיות אדם קרוב או אדם זר. קיימת קשת רחבה של פגיעות – מהטרדה מילולית ועד אונס. מבלי להתעלם ממקרים שבהם קיימים נזקים פיזיים בעקבות הפגיעה, דרגת החומרה של הפגיעה הנפשית משתנה ונקבעת בשל ההבדלים בין אישה לאישה, חומרת האלימות, זהות הפוגע וכן גיל הנפגעת ומשך התרחשות הפגיעה.
המודעות לנזקים הקשים של פגיעות מיניות החלה רק בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים במקביל לעליית הפמיניזם בעולם המערבי. מחקרים שבדקו את שכיחות התופעה בעשרות השנים האחרונות העלו ממצאים מטרידים ביותר – אחת מכל חמש נשים נאנסת במהלך חייה ואחת מכל שלוש נשים עוברת תקיפה מינית מכל סוג שהוא. שכיחות התקיפות המיניות גבוהה ביותר בנשים בגילים 34-
12. לאלימות מינית כלפי נשים, מעבר לחומרת הנזק שהיא גורמת לנפגעות, קיימת גם משמעות חברתית. לאורך השנים ובחברות מסוימות יש לאונס תפקיד של שימור עליונות גברית, של הטלת אימה על נשים כחלק מהשליטה בהן. דבר זה יכול לייצר אצל נשים פגיעות ונחיתות בסיסיות ודרך זה לפגוע בדימוי העצמי שלהן.
אפשר לחלק את ההשפעה הנפשית של אונס לשניים:
1. מצוקה מידית, שנגרמת כתוצאה מחוויה של האונס כאירוע מסכן חיים, ופחד גדול מפגיעה גופנית, כאב או מוות. המצוקה המידית בדרך כלל מתמתנת בחודשים הראשונים לאחר האונס. בתקופה הראשונה לאחר האונס קיים גם חשש בריאותי ממחלות שמועברות במין ומכניסה להיריון בלתי רצוי, וכן עלולות להיות תופעות גופניות של כאב באזור אגן הירכיים, אי-סדירות ביציאות ואי-סדירות במחזור.
2. מצוקה נפשית נשארת זמן רב לאחר האונס, גם במקרים של אונס חד-פעמי. ישנם מחקרים רבים שמראים קשר ישיר בין טראומה מינית להתפתחות של דיכאון, חרדות ובהן הפרעה בתר-חבלתית (Post Traumatic Stress Disorder – PTSD), הפרעות אכילה, שימוש בסמים,סומטיזציה ודיסוציאציה. אפרט על חלקן של המצוקות הנפשיות: הפרעת לחץ בתר-חבלתית (PTSD): תוארה לראשונה בהקשר של אנשים שעברו מלחמות ופיגועים, וסבלו מתסמינים של נדודי שינה, סיוטי לילה, בהלה, שחזור של האירוע המאיים כתוצאה מטריגר שמזכיר אותו וכן תסמינים גופניים כולל דפיקות לב ובחילות. במחקרים פסיכולוגיים נמצא שנפגעי ונפגעות תקיפה מינית מגיבים באופן דומה. המכנה המשותף לאירועים שיכולים להביא להתפתחות PTSD הוא החשיפה לאירוע טראומתי שבו הייתה סכנה לחיים או חשש מפגיעה בשלמות הגוף של הנפגע או של אנשים בסביבתו, וכן תחושה של חוסר אונים ביכולת להתמודד עם אותו אירוע. הפרעה זו מתבטאת בין היתר בשחזורים פנימיים של האירוע כתוצאה מטריגרים שונים, שיכולים להיות קול או ריח, זמן בשנה או מיקום וכיוצא באלה. לעתים נוצרת הימנעות ממצבים המתקשרים לטראומה בעולמה הפנימי של הנפגעת, כגון הימנעות מקשרים עם גברים או אובדן אמון כללי בבני אדם.
סומטיזציה: ביטוי גופני לקושי נפשי. הקושי להכיל או להתמודד עם המצוקה הנפשית המתמשכת יכול להביא להתפתחות של תסמינים גופניים כרוניים כגון כאבי בטן, שינויים ביציאות (שלשול/עצירות), כאבים באגן, כאבי ראש, בחילות, כאבים בשרירים או במפרקים.דיסוציאציה (ניתוק): מנגנון הגנה של הנפש במצבים בלתי נסבלים. כאשר האישה מרגישה שאינה יכולה להגן על עצמה או לברוח, היא "מנתקת" את המציאות המודעת מהרגש, התחושה והזיכרון כדי שהאירוע הטראומתי לא יישאר במודעות. במצבים קיצוניים הניתוק יתעורר בסיטואציות שונות במהלך החיים, דבר אשר עשוי להעמיד את האישה בסיכון לטראומה דומהחוזרת.
הפרעות אכילה, ובעיקר אנורקסיה: נפגעות תקיפה מינית שחוות אובדן שליטה בחייהן בעקבות הפגיעה לעתים מחפשות "להשיב" לעצמן את השליטה דרך האכילה והשמירה על משקל גוף נמוך. חלקן מדווחות על רצון להיראות לא מושכות בעיני גברים כדי לא לחוות תקיפה נוספת. הטיפול בנפגעות תקיפה מינית מביא את המטפל להתמודדות עם מציאות בלתי נסבלת של רוע חודרני בלתי נתפס. המטופלת היא אישה שאיבדה אמון בעצמה ובבני האדם שסביבה, וכדי לעזור לה לחזור לתפקד בעולם יש לבנות לה את האמון מחדש. המטפל צריך להכיל כאב, פגיעה וחוסר אונים, תחושות אשמה ובושה שאינן בהכרח הגיוניות, אך נמצאות שם על בסיס קבוע. מתוך המקום הזה עליו לסייע למטופלת לצמוח וכן לסייע לה לבנות מחדש את גבולותיה ואת יכולתה ליצור קרבה.