"יציאה מהארון" של ילד יכולה להוות "כניסה לארון" עבור ההורים. שאלות כמו "למה לי זה קורה?" "מה עשיתי לא בסדר?", אשמה, בושה ובדידות הן חלק מהקשיים שאיתם מתמודדים הורים לילדים להט"בים. שאלות ודאגות שעולות בחדר הטיפולים יכולות להיות "מה יהיה איתו/ה?" "האם ימצא זוגיות?" "מה יקרה אם יפגעו בו?" וכן חשש ממחלות מין. פעמים רבות ההורים עוברים תהליך דומה בשלביו לילדיהם – מקושי, דחייה ובושה ועד הבנה, קבלה וגאווה. הורים רבים מרגישים שבר עצום, כעס, אשמה ובושה. לעיטים אף ישתמשו במילים "סטייה" ו"זה לא הילד שלי".

בתהליך הייעוץ יש חשיבות לתת מקום ומרחב להשמיע את הקולות והתחושות, גם אם הם קשים ביותר, לאפשר להורים "להתאבל" על הילד שרצו וחלמו ועל קבלת הזהות החדשה. חשוב לתת מקום לכל הפחדים, לעזור להם להבין שהילד שלהם לא "נעלם", אלא נחשף מתוכו/ה חלק משמעותי מהזהות האמתית שלו. יש לנסות לחבר מחדש, לאהוב מחדש ובעיקר לאפשר דיאלוג -בהתחלה בין ההורים לעצמם ולפעמים בין ההורים לבין הילד/ה בהמשך הדרך.

בחדר הטיפול וביעוץ צריכה להיות מונחת הבנה שחוסר קבלה, התנגדות והתנתקות לא יקדמו ואולי אף יגרמו לנתק אמתי בין ההורה לילדו/ה. הקושי הוא אמתי, הכאב הוא רב ובתהליך ישנה חשיבות לנסות לחבר מחדש, לאהוב מחדש ובעיקר לא להתבייש.

לא מדובר בתהליך קצר. אין הוראות הפעלה ואין פתרונות קסם. הדיבור וההבנה הם חשובים ביותר בכדי להציף, לעבד ולהחזיר את "הגאווה" והאהבה בין ההורה לילדיו.