"חבר שלי אוהב אותי, הוא אומר לי איך להתלבש, אם מותר לי ללכת, איזה חברות לפגוש, מתי להיות בבית. אני מרגישה שאני הכל בשבילו". את המשפט הזה אמרה לי נערה מתבגרת, שהגיעה לטיפול אחרי שהוריה הבחינו שמאז הקשר הרומנטי החדש היא נמצאת בחרדה תמידית וכמעט לא יוצאת מהבית עם חברות.
סקירה זו תעסוק בנושא מערכות יחסים פוגעניות ואלימות. אחלק אותה לשלושה חלקים: חלק ראשון יהווה הסבר קצת על היחודיות של קשרים בגיל ההתבגרות. חלק שני יעסוק במאפיינים של מערכות יחסים אלימות לרבות הגדרות. חלק שלישי יפרט על מערכות יחסים אלימות בגיל מבוגר.
גיל ההתבגרות הוא תקופה בחיי האדם שיש בה מכבש לחצים חברתיים מכוונים רבים. חלק מסמלי הסטטוס "הנחשבים" ביותר הוא היכולת להגיד שיש חבר או חברה. רבים מהנערימות יעשו ועושים הרבה בכדי להשיג את היעד הנכסף, גם במחיר של בחירות שאינן טובות עבורם/ן. נערימות מוצאים עצמם בקשרים בהם קימת אלימות רגשית, קנאות שאינה קנאה נורמלית, רכושנות, אלימות מילולית. במקרים מסוימים יכולה להיות גם אלימות מינית, שם, "בשם האהבה", יוכרחו לעשות דברים אותם לא רוצים/ות לעשות. לרוב האלימות הרגשית תלווה בסחטנות ומשפטים כמו: "אם את אוהבת אותי אז תוכיחי לי", "את לא אוהבת אותי כשאת לא מקשיבה לי", "כל מה שאני מבקש ממך זה רק בגלל שאני דואג לך", "זה לא שאני לא מאמין בך, אני לא מאמין בחברות שלך ובחברים שלך" וכו'. אלו משפטים שכל מטרתם לגרום לתחושות אשם והפעלת כוח. לעיתים יבקשו את שם המשתמש והקוד של חשבון הפייסבוק ורשתות חברתיות נוספות, או שיעשו חשבון משותף כאשר המטרה האמתית היא מעקב אחר החברה ויכולת פיקוח על מעשיה.
מערכת אלימה או "חיזור אלים" קיימים בכל גיל ולא רק בגיל ההתבגרות.
ההגדרה של חיזור אלים היא מעשה או איום למעשה של אלימות פיזית, מינית או נפשית בין אנשים שמקימים מערכת זוגית.
אלימות פיזית – כל תקיפה פיזית של בן/בת הזוג לרבות דחיפה, השלכת חפצים, סטירה וכיו"ב.
אלימות מינית – אונס או כל מעשה בעל אופי מיני שנכפה על בן/בת הזוג ללא רצונו/ה.
אלימות נפשית – איומים, שליטה, עלבונות ומניפולציות רגשיות כלפי בן/בת הזוג.
במקרים של חיזור אלים – בני הנוער לא תמיד מודעים לכך שהם קורבנות. בגיל ההתבגרות מתפתח מודל זוגיות שילווה את בני הנוער בבגרותם, ולכן חשוב שיפתחו מודל זוגיות בריא. הדבר משפיע על הדימוי העצמי ועל ההערכה העצמית של הקורבן. במקרים מסוימים יכולה להיות העברה בין דורית לאלימות בכלל ולאלימות מינית בפרט.
כמעט לא קיימת מודעות לקיום התופעה, גם בקרב בני נוער הנמצאים בתוך מערכת אלימה. יש רצון לקשר עם בני אותו הגיל שהוא טבעי: ישנה תפיסה של בני הנוער ש"לא יכול להיות שמי שאוהב אותי יפגע בי, זה הכול מאהבה". קיים קושי בזיהוי שנמצאים בתוך מערכת אלימה- גבול דק מאוד בין התנהגות נורמטיבית לאלימות ורבים חושבים שיותר קל להתנגד, שלא יכול לקרות משהו נורא: "מה כבר נער יכול לעשות לי?". קיים קושי לחשוב על נער כפוגע : יותר קל לראות במבוגר פוגע, לגבי נער קיימת מחשבה שזה לא יכול לקרות. ישנם מיתוסים בקרב נערימות וגם מבוגרימות: זה שובבות ולא אלימות, זה חד פעמי, לא צריך לעשות עניין מזה. לכל זה נוסף לחץ חברתי : "כולם עושים את זה". קיים פחד להיות שונה ולהודות שנמצאים במערכת יחסים אלימה.
שואלים אותי מה ההבדל בין קנאה רומנטית לקנאה אובססיבית, בין קשר בריא לקשר שאינו. להלן מספר דברים שיכולים לעזור לכם הקוראים להבין את ההבדל:
ההבדל בין קנאה רומנטית מתונה לבין חיזור אובססיבי נעוץ במידה, בפרופורציות. קנאה רומנטית היא רגש טבעי של איום על הזוגיות כתוצאה מהפגנת עניין בבן או בבת זוג אחרים. חיזור אובססיבי כולל בתוכו חוסר שוויון בין בני הזוג, אחד קובע ומחליט והאחר/ת כנוע וצייתן. קיימת הסלמה: ככל שהזמן עובר, הרכושנות והתובענות מתגברת. יש תחושה של חוסר אונים, פחד ובלבול. אין תחושה של אהבה ושייכות.
הסימנים לזיהוי והימצאות במערכת אלימה ולא שוויונית:
דפוס מעגלי של התעללות: סחטנות ואשמה, אלימות, פיצוי יקר שיוצר מחויבות וחוזר חלילה. טלפונים, סמס ומיילים, פגישות שמלוות בסחיטה רגשית ורגשות אשם, הרחקה הדרגתית ועקבית מחברים וחברות, שטיפת מוח על ה"חברה הטובה". החברה הטובה היא זו שתמיד רואה שמשהו לא בסדר ולכן מהווה מקור איום לבן הזוג, שינסה בכל מחיר להרחיק את בת זוגו ממנה. לרוב יתלוו לזה משפטים כמו: "היא מקנאה בקשר שלנו", "היא מאוהבת בי ורוצה להפריד בינינו" וכו'. התוצאה הינה בידוד ומעקב צמוד אחרי כל מהלך ביום יום.
עוד ניתן לראות בקשרים אלו רכושנות וקנאה המוצגת כתשומת לב ואהבה, הוא/היא קובעים לבן/בת הזוג את סדר היום בלי לשאול אותם. האשמה תמידית של בן/בת הזוג במתרחש, הוא/היא כועסים כאשר נפגשים עם ידידים/ות, חוסר הערכה לבן/בת הזוג, ביטול עצמי בפני בן /בת הזוג, איבוד שליטה כאשר בני הזוג מתנגדים זה לזה כולל צעקות, שבירת חפצים והתנהגות אלימה פיזית. הרגשה שבן/בת הזוג שולטים בעוצמת הרגשות של בני הזוג שלהם, התפרצויות זעם שלאחריהם מופיעות התפרצויות בכי, איום בפגיעה עצמית או בבן הזוג אם לא יעשו כרצונם או ירצו לסיים את הקשר וסטוקינג – מעקב – טלפונים ללא הפסקה, הופעות פתע, העברת מסרים עקיפים דרך חברים או בני משפחה.
הדברים הנ"ל משקפים קשרים אלימים שקיימים גם בגילאים מבוגרים. אלימות זוגית על שלל מרכיביה קימת בכל גיל, בכל חברה, תרבות ללא הבדל דת גזע ומין.
לפני מספר שנים טיפלתי באישה בשנות ה-40 לחייה. היא הייתה לאחר פרידה מבעלה ועשתה את צעדיה הראשונים בחייה החדשים. לקח זמן רב עד שהצליחה להיפתח ולספר איך בעלה נהג להכות אותה, להכריח אותה לשכב אתו על ידי הפעלת כוח פיזי ורגשי, גם כאשר הייתה מתחננת שאינה רוצה בכך. הבושה שהרגישה כאשר סיפרה לי הייתה מורגשת בחדר הטיפולים. היא אמרה לי: "אם אגיד שבעלי אנס אותי יחשבו שאני משוגעת, הרי לא יכול להיות אונס בנישואים, נכון ?". לצערי הסיפור של אותה מטופלת הוא לא סיפור זר. במערכות אלימות, לרבות נישואים, המקרבן מטיל אימה על הקורבן ופעמים רבות מצליח לערער את היכולת של הקורבן להבין שהיא או הוא נמצאים בתוך מערכת כזו. ההסתרה והבושה, כאשר היא חלק ממערכת נישואים, גדולה וקשה. דבר נוסף שניתן לראות במערכות יחסים אלימות בגיל ממבוגר, שקיימת פחות במערכות יחסים בגיל ההתבגרות, היא השליטה הכלכלית של הבעל על האישה, ההרחקה מהמשפחה והרחקה מהחברה.
מערכות יחסים, בין אם הן בגיל צעיר או בגיל מבוגר, שלא מפסיקות את מעגל האלימות, יכנסו לסחרחרה וככל שהזמן יעבור, יהיה קשה לחדול את האלימות.
אני רוצה לסיים במכתב שכתבה עינב רוגל ז"ל, שנרצחה על ידי בן זוגה. מכתב שמתאר את המערכת האלימה אותה חוותה עד הסוף הטראגי. מכתב שמזקק בתוכו כל כך הרבה רגשות ותחושות. את המכתב מצאתי בחיפושי באינטרנט אחר כתבים של נפגעות מערכות אלימות.
"גלעד שלום!(20/1/91)
אני רוצה הפסקה כדי שאוכל לחשוב בשקט ולנשום. כעסת עלי אתמול, האשמת אותי ברוע ובקרירות
וחשדת שיש לי מישהו אחר. האשמת אותי בהשתגעות שלך. אתה מבטיח לי כל פעם שזה לא יקרה שוב וכל פעם זה קורה וכל המילים הלא יפות נמחקות. אתה מצפה, אחרי ההתנצלות, שהכל יחזור לקדמותו.
ההורים שלי לא יודעים שום דבר, מרוב בושה אני לא מעיזה לספר להם.
אמרת לי אתמול שנתחתן במרץ. איזה חיים יהיו לי אחרי החתונה?
כל דבר קטן שאני אעשה ולא ימצא חן בעיניך אני אחטוף מכות וקללות. כל פעם שאני ארים קצת את הראש תתן לי בום עליו? לא רוצה חיים כאלה!!!
כל מה שאני עושה לא טוב בעיניך. כל דבר מתפרש אצלך בצורה מעוותת, אתה חושב שרק דרך המחשבה שלך נכונה ושאני צריכה ללכת לפי הדרך שלך. אז אני לא מוכנה יותר!
נעשיתי סמרטוט, כל פעם שדרכת עלי והשפלת אותי, כל ריב ויתרתי בסוף, ונשארתי מתוך אמונה שלמה שזה לא יחזור שוב. אבל כל פעם זה כן חוזר, מבחינתי – כרגע – לא עוד!
אני לא יודעת אם אי – פעם תבין גם אותי ותפסיק כמו ילד קטן לדרוש ברגע שבא לך את מה שאתה רוצה. כן, אני רוצה ללכת הביתה, גם אני רוצה לנוח כבר אבל יש גם מציאות. ובמציאות אני בצבא ויש חוקים ויש פקודות, בין אם זה נראה לך ובין אם לא. ואני עושה במסגרת הזאת מה שנראה לי כנכון לעשות. אתה מפרש זאת תמיד כמיעוט התחשבות מצידי ולא מסתכל על הדברים גם דרך העיניים שלי…
אבל דרך העיניים שלך אני נהפכת לאפס מאופס. כזאת אני ותקבל אותי ככה, או שלא !
אחרי ההאשמות שהטחת בי אתמול לחינם אני לא יודעת אם אני רוצה לחזור, מה שבטוח, למצב הקודם אני לא רוצה לחזור!
אנחנו צריכים טיפול שורש ביחסים בינינו ולא סתימה כמו בכל פעם. אבל כמו עד עכשיו לא בא בחשבון!
תתפלא אבל גם לי יש סף סבל וגבול ספיגה. אמנם אני כנועה ונהפכתי סמרטוט אבל מאתמול החלטתי לא עוד! צריך גם ללמוד להקשיב ולשמוע מה שהשני אומר.
עינב".
את מעגל האלימות צריך להפסיק ולנו כהורים, חברים וחברות וכחברה יש מה לעשות!