התרגלנו לחשוב שיש סוג אחד של זוגיות, אותה זוגיות הטרונורמטיבית סטרייטית, אולם בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של מערכות זוגיות שונות. מערכות פוליאמוריות, מערכות להט"ביות, מערכות של הורות משותפת וכיו"ב. לכולם יש מקום ולכל מערכת יש את הייחודיות שלה, האתגרים שלה והצרכים.
פעם דברו על יחידה אחת, "בלעדיך אני חצי בן-אדם". כיום יודעים להגיד שזוגיות משמעותית, מכבדת ואיכותית היא מירקם עדין של שני אנשים. מפגש של שני עולמות, צרכים ולשניהם יש מקום בקשר. מערכת זוגית בה יש אדם אחד או אחת דומיננטיים ואילו רצונותיהם של השני או השנייה מתבטלים, אינה זוגיות בריאה.
כל אחד ואחת מביאים לקשר את הזוגיות שהם ראו בבית, את המודלים אותם פיתחו, חלמו ודמיינו. לפעמים המציאות הזוגית שונה ואינה מצליחה להביא לידי ביטוי את הצרכים השונים. מתקיים מפגש שבו הדיאלוג "תקוע", יש קושי בכנות, קימת בריחה לעבודה, להורות. התקשורת "תקועה". השנים עושות את שלהן, הריגוש וההתאהבות של ההתחלה מוחלפים בשגרה, לפעמים שעמום, המין כבר לא מה שהיה, מציאות החיים וההישרדות עוברים למקום הראשון. יש שיוותרו, יש שיהפכו להיות אדישים, יש שיבגדו ויש שהקשר יהפוך להיות זירת מאבק אין סופי של פנקסאות וחשבונאות.
אני רואה זוגות שמפחדים לדבר, מפחדים שלא ניתן לתקן, מפחדים לדבר על שינוי שחל בהם, על צרכים אחרים שהם פיתחו לאורך השנים.
בטיפול יש לעזור לבני ובנות הזוג לדבר על הדברים, גם הכואבים ביותר. יש לבנות מרחב מכבד ומאפשר לשני בני הזוג להביע את אשר על ליבם. שתיקה תוחלף בשיחה, כאב יוחלף בהכלה, כעס יוחלף ביכולת להביע בלי להשפיל, גם אם יאמרו דברים קשים.
חשוב לצין שיש מצבים בהם מבינים שאולי הקשר הוא לא הדבר הנכון וגם לזה יש מקום בחדר הטיפולים. כאשר מעורבים ילדים חשוב לדעת - מה אומרים לילדים? איך מספרים על פירוק התא המשפחתי? ברגעים כאלו יש צורך בעין חיצונית, שתעזור בתוך להט הכאב והכעס לעשות סדר ולנסות לראות איך ניתן למזער את המשבר מול הילדים והמשפחות של בני הזוג.
טיפול זוגי הוא מרחב לעיצוב ושנוי חסמים, קשיים ותקשורת זוגית. ככול שתהיה כנות בטיפול ובין בני הזוג, כך יוכלו להעלות דברים ואיתם אולי יבוא השינוי המיוחל.
